בלו נ' גנדן החזקות בתיירות בע"מ

החלטה

לפני בקשה להפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת , אם תידחה התביעה.

1.המשיבה הינה תושבת חוץ, בעלת דרכון זר, אשר הגישה את תביעתה כנגד המבקשת. בתביעתה טוענת המשיבה כי הייתה בעלת 50% ממניות חברה ישראלית אשר פורקה מרצון בשנת 1984 ומניותיה הועברו לחברת נתור בע"מ, אשר התמזגה עם המבקשת. על פי הנטען בכתב התביעה במשך כשלשה עשורים לא קיבלה המשיבה דיבידנדים מהכנסות המבקשת, חרף העובדה שחלוקה כזו, ליתר מחזיקי המניות, בוצעה מספר פעמים.

2.לימים, פנתה המשיבה וביקשה לעקוב אחר גורל מניותיה. בשנת 2008 מכרה את מניותיה למבקשת. במסמך עליו חתמה המבקשת ויתרה על כל טענה שיש לה בקשר עם המניות הנמכרות.

המשיבה טוענת כי נאלצה לחתום על מסמך הויתור וכי אין הוא מאיין את זכויותיה לדיבידנדים בגין החזקת המניות שהמשיבה החזיקה בנאמנות במשך שנים רבות.

3. בכתב ההגנה טוענת המבקשת כי לא החזיקה במניות בנאמנות וכי טענה זו לא הועלתה ע"י המשיבה בכל הפעמים הקודמות שבא כוחה פנה בדברים אל המבקשת. עוד טענה כי במשך כ-20 שנים לא חילקה דיבידנדים כלל וכי באותן פעמים בהם חילקה אותם, שלחה למשיבה שקים בסכום של כ-1,000 ₪ כל אחד, אולם המעטפות חזרו לשולחתן.

לטענת המבקשת התישנה עילת התביעה ואולם גם אם לא תקבל הטענה, ולא תוכר זכותה עפ"י כתב הויתור, זכאית המשיבה לכל היותר לסכום של כ25,000 ₪ המהווה 1.5% מסכום תביעתה.

4.בתגובתה לבקשה טוענת המשיבה כי כאזרחית שויצרית הינה פטורה, על פי תקנה 28 א' לתקנות לביצוע אמנת האג (195(סדר הדין האזרחי) תשכ"ט- 1968 מחובת הפקדת הערובה.

עוד הינה טוענת כי יש לה נכסים בארץ. לתמיכה צירפה את תצהיר אחיניתה המנהלת את חשבונה בארץ, בו מצויים כספים נזילים.

לשיטת המשיבה רבים סיכויי התביעה והראיה, שתביעה דומה נסתיימה בפשרה עם המבקשת בסכום של 250,000 ₪.

5.המבקשת בתשובתה טוענת כי האסמכתא אליו מפנה המשיבה באשר לאמנת האג מוציאה דברים מהקשרם וכי במקרים דומים פסקו בתי המשפט אחרת.

6.דיון

תקנה 519 לתקסד"א קובעת כי "בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של הנתבע".

תביעת המשיבה הוגשה בסכום של 1,000,000₪. המשיבה מתגוררת מזה שנים רבות בחו"ל.

7.בפסיקה נקבע: "הקווים המנחים לשימוש בתקנה: "הכלל הוא שאין בית המשפט מחייב תובע במתן ערובה להוצאות מפני עוניו בלבד"; היות הנתבע מחו"ל היא טעם לחיוב ערובה, אך יתכנו גם טעמים אחרים, ובסופו של יום "בית המשפט ישקול שיקולים רלוונטיים נוספים וידון בכל מקרה לגופו על פי נסיבותיו... שיקול דעתו של בית המשפט במסגרת תקנה 519(א) רחב הוא... על בית המשפט, מחד, לשוות לנגד עיניו את מטרות התקנה – הבטחת תשלום הוצאות הנתבע... אכן צמצומה של האפשרות להגיש תביעות סרק, ומאידך, לאפשר את הגישה לבתי המשפט לשם הגנה על זכויות." רעא 321/07 אלינה רבינוב גושן נ' עו"ד יורם אבי גיא (2007) (פורסם בנבו).

5129371

54678313ר' גם: "במסגרת האיזון בין השיקולים השונים, כאשר תובע מתגורר בחוץ לארץ, ואין בידיו נכסים בארץ מהם ניתן להיפרע, או שאין הוא ממציא את מענו העדכני כנדרש על פי תקנות סדר הדין, הנטייה בדרך כלל היא לחייבו בהפקדת ערובה להוצאות (י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) 900; עניין אויקל, שם)."

8.אינני מקבלת את טענת המשיבה כי אמנת האג מקנה לה הגנה כנגד הבקשה. "אין בתחולת אמנת האג על התובעות כדי לפטור אותן א-פריורית מהחובה להפקיד ערובה. כל שבאה אמנת האג לעשות הוא לקבוע מנגנון לגביית הוצאות מתושבי מדינות האמנה ואזרחיה. אין האמנה באה לקבוע פטור גורף מחיוב בהוצאות לכל מי שבא בשעריה, אלא מטרתה היא לנטרל את השיקול בדבר היות בעל-הדין תושב של מדינה זרה. מצבה של חברה זרה המאוגדת באחת ממדינות האמנה אינו יכול להיות טוב יותר משל חברה המאוגדת בישראל (ע"א 6466/94 Kiudi Armaturen Paul Scheffer נ' יורשי המנוח ד"ר חביב לוי [13]). לפיכך אין באמנת האג כדי לסייע לתובעות ככל שקיימים שיקולים אחרים, פרט לעצם היותן חברות-חוץ, לחייבן במתן ערובה". (בקשות שונות אזרחי 6191/04 Polska Zegluga Morska נ' החברה לנאמנות של בנק אגוד בע"מ (חיפה), (פורסם בנבו).

9.למשיבה חשבון בבנק ישראלי, המנוהל ע"י אחיניתה, אולם לא די באישור כי היו בו מזומנים כדי להבטיח גביה, אם תחויב בהוצאות.

יתר על כן, לטעמי, על המשיבה להתמודד עם טענות רבות המהוות משקל נגד לתביעה, שכל אחת מהן (נאמנות, התיישנות, כתב הויתור והסכומים הנטענים) מטילה ספק בסיכויי התביעה.